המאמר הבא יעסוק בסוגיית חיסון קטינים כנגד נגיף הקורונה
פתח דבר
השיח העיקרי, בכל הנוגע למגיפת הקורונה, נסוב בעיקר סביב הסיכונים הבריאותיים של הנגיף, וכן סביב ההשלכות הכלכליות, הנובעות מהצעדים וההחלטות שמקבלת הממשלה, לצורך התמודדות עם התפשטות הנגיף והורדת התחלואה.
עם הזמן פותחו חיסונים כנגד הנגיף. בשל תהליך אישור החיסון, ולאור העובדה כי הדעות בקשר עם החיסון לא חד משמעיות, הרי שנוצרו לכאורה 2 קבוצות, קבוצה ראשונה בעד החיסון, קבוצה שניה נגד החיסון.
עד כאן הכל בסדר, אבל איך זה קשור לגירושין וקטינים ?
כידוע, ההורים הביולוגיים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. כאשר ההורים הביולוגיים חיים ביחד כזוג נשוי, הרי שבכל סוגיה הקשורה לילדיהם, לרוב יתנהל ביניהם שיח בקשר לעניין, וכמעט תמיד תתקבל החלטה משותפת, והסבירות שאחד מבני הזוג יפעל באופן חד-צדדי ו/או יפנה לבית המשפט לצורך קבלת אישור לביצוע פעולה פלונית הינה נמוכה.
לא כך כאשר מדובר בהורים ביולוגיים החיים בנפרד עקב גירושין. במציאות כזו בה יש הורה משמורן, או שיש משמורת משותפת, הנושא הופך להיות מורכב ונפיץ.
בואו נסקור את המסגרת הנורמטיבית הקשורה לנושא.
חוק הכשרות והאפוטרופוסות(להלן: "החוק"), עוסק בין היתר בחובותיהם של ההורים כלפי ילדיהם. סעיף 17 לחוק קובע כך:
קנה מידה לחובת ההורים
17. "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין"
עוד קובע החוק (בסעיף 18) כי בכל הקשור לילדיהם, על ההורים לפעול בהסכמה, ובהיעדר הסכמה יכריע בית המשפט (סעיף 19).
מה קורה אם כן, כאשר הורים גרושים, אוחזים בדעות נוגדות לעניין חיסון ילדיהם הקטינים ?
סעיף 68 לחוק, עוסק בסמכותו של בית המשפט לנקוט אמצעים לשמירת עניינו של קטין.
סמכות כללית לאמצעי שמירה
68. (א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לַדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו.
(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם.
מסעיפי החוק אנו למדים, כי לבית המשפט סמכות להורות ו/או לנקוט צעדים הנחוצים לשמירת עניינו של הקטין. אלא שבסעיף 68(ב), בכל הקשור לניתוחים ו/או אמצעים רפואיים (להלן: "טיפול רפואי"), על בית המשפט להשתכנע על בסיס חוות רפואית כי הטיפול הרפואי דרוש לצורך שמירת שלומו הגופני של הקטין או האדם, כן יש להביא בחשבון את רצונו את האדם ביחס לטיפול הרפואי האמור, את חשיבות הטיפול וכו'.
מקרה שקרה:
בתמ"ש 59439-06-21 נ. נ' נ. ואח' (פורסם ב 12/12/2021) נידונה הסוגיה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה. הורים גרושים ל-2 קטינים (בן 15, ובת 13), היו חלוקים בדעותיהם לגבי חיסון הקטינים נגד קורונה.
האם התנגדה לחיסון בהסתמך על עמדות של אנשי מקצוע בכירים מעולם הרפואה בישראל ובעולם שהמליצו לא לחסן ילדים בשל פגיעות אפשריות כתוצאה מהחיסון.
האב לעומתה, ביקש כי בית המשפט יורה על חיסון הילדים, נוכח מסוכנתו של וריאנט הדלתא. האב תמך עמדתו במחקרים ומאמרים התומכים ביעילות ובטיחות החיסון עבור ילדים.
מה פסק בית המשפט ?
בית המשפט הורה לחסן את הילדים חרף התנגדותה של האם. בנימוקיה התייחסה כב' השופטת יפעת כץ שקדי (להלן: "השופטת שקדי"), לחוק הכשרות והאפוטרופוסות עליו עמדנו בתחילת המאמר. ובעיקר לסעיף 68(ב) לחוק:
הדרישה להסתמך על חוות דעת רפואית – כב' השופטת שקדי קבעה על בסיס הפסיקה הרווחת בקשר לסוגית החיסונים, כי כאשר מדובר בביצוע חיסון שגרתי, אין צורך בחוות דעת רפואי. הגם שבית המשפט המחוזי ציין בעמ"ש (חיפה) 58108-06-21 א' נ' ב' כי חיסון הקורונה אינו חיסון שגרתי, ניתן להסתמך על המלצת משרד הבריאות בנוגע לחיסון כחוות דעת בהתאם ללשון סעיף 68(ב).
רצונו של האדם – כב' השופטת שקדי אף ציינה כי שמיעת טובת הילד מהווה אחד מההיבטים של הגשמת טובתו. כסימוכין לדבריה , הדגישה כב' השופטת שקדי כי הדבר קיבל ביטוי גם באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד אשר ישראל צד לה, וזו גם הדעה הרווחת בקרב בתי המשפט (ראה י"ס (פ"ת) 46756-07-21 פלוני נ' פלונית (11.8.2021) )
חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו – כב' השופטת שקדי אף ציינה את עמדת בית המשפט המחוזי בעמ"ש (חיפה) 58108-06-21 א' נ' ב' לפיה באיזון בין הפגיעה האפשרית של החיסון לבין פגיעה אפשרית מהמחלה כף המאזניים נוטה לכיוון ההתחסנות.
כב' השופטת שקדי נסמכה בהחלטתה על מסקנתו של בית המשפט המחוזי, אליה הגיע לאחר בחינת השיקולים בכל הנוגע לחיסון וקבע בין היתר כי יש לאמץ את עמדת משרד הבריאות, לפיה קבלת החיסון מצילה חיים ומונעת תחלואה קשה; החיסון נותן הגנה כמעט מושלמת; החיסון מהווה הסיכוי היחיד לחזור לשגרת החיים; וכי קיימת הסכמה נרחבת כי החיסון אפקטיבי ויעילותו רבה. השופטת אף ציינה בפסק דינה את עמדת בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ב- 5822/21 המגן לחופש הפרט נ' מנכ"ל משרד הבריאות ואח', שם נידונה עתירה כנגד המלצת משרד הבריאות למתן חיסון בקרב בני נוער בגיל 12-15. בית המשפט העליון דחה את העתירה, מהנימוקים שלהלן:
"העתירה אמנם משופעת בטענות ונתונים שנועדו לתמוך בשלל הסעדים שאותם ביקשה העותרת, ובעיקרם בתזה שלפיה לא היה מקום להורות על המלצת משרד הבריאות.אולם אל מול נתונים אלה והפרשנות שניתנת להם על ידי העותרת, קיימים נתונים רבים אחרים ורלוונטיים, שלהם ניתנת פרשנות מקצועית רפואית שמובילה למסקנות אחרות; ומובן כי גורמי המקצוע, הממשלה והכנסת רשאים להסתמך בהחלטתם על אלה. על כל פנים, הלכה היא כי בית משפט זה אינו שם עצמו בנעלי הרשויות המינהליות המוסמכות ואינו מחליף את שיקול דעתן, וזאת ביתר שאת מקום שמדובר בסוגיות שבמומחיות רפואית".
לאור כל האמור, נעתרה כב' השופטת שקדי לבקשת האב והורתה על חיסון הילדים.
ראינו אם כן, כי בכל הקשור לנגיף הקורונה, עמדת בית המשפט, מקום בו אין הסכמה בין ההורים, היא לחסן את הילדים (בכפוף לנסיבות של כל מקרה).
אנו ממליצים, בכל הקשור לבריאות ילדכם, לנהוג בשיתוף פעולה והבנה, ולראות את טובת ילדיכם.
זכרו תמיד, עם כל תוצאה שתתקבל עקב החלטה שקיבלתם בקשר לילדכם הקטינים, אתם, ורק אתם תצטרכו להתמודד !!!
**אין לראות באמור ייעוץ משפטי.