בואו נדבר רגע על סוגיה רגישה, שמעמידה (בעיקר אך לא רק) זוגות צעירים, שממש בקרוב אמורים להינשא זו לזה, בצומת דרכים משמעותית, מיד עם הישמע המילים הסכם ממון מאחד הצדדים. אז בואו רגע נעשה סדר, במאמר ננסה לענות בקצרה אך בצורה תכליתית על שלוש שאלות:

1.      מהו הסכם ממון ?

2.      כיצד עורכים הסכם ממון ?

3.      מה קורה אם לא עורכים הסכם ממון ? 

 מהו הסכם ממון ?

סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק") מגדיר לנו מה צריך להיות תוכנו של הסכם ממון ומהי דרך עריכתו. לפי לשון הסעיף, הסכם בין בני זוג המסדיר את יחסי הממון שלהם מהווה הסכם ממון וכן מגדיר הסעיף כי הסכם כאמור ו/או שינוי של הסכם כאמור יהיו בכתב.

סעיף 2(א) לחוק קובע כי הסכם ממון טעון אישור של בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי שלו הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. בסעיף 2(ג) נקבע כי הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול להיות מאושר ומאומת על ידי רושם הנישואין.

עד כאן בעצם ראינו מהי ההגדרה של הסכם ממון, הדרישה הצורנית שיהיה בכתב וכן עצם היותו טעון אימות ואישור.

ועכשיו מההלכה למעשה, לאור ההגדרה של סעיף 1 לחוק, מתבקשת השאלה, האם כל הסכם בין בני הזוג, אשר עוסק ברכוש ומשאבים של בני הזוג יראו אותו כהסכם ממון ?

מענה חיובי לשאלה זו ידרוש מבני זוג, להם רכוש ומשאבים רבים, ואשר בכוונתם להסדיר את אופן ההתנהלות השוטפת לגבי משאבים אלו לעמוד בדרישות החוק לעניין הסכם בכתב והדרישה לאימות ואישור ההסכם.

מענה שלילי לשאלה זו, מאפשר בעצם את חופש החוזים וההתקשרות, כך שגם בני זוג יכולים להתקשר בהסכמים המסדירים ביניהם ענייני ממון בחיי היומיום. יחד עם זאת ועל מנת למנוע "תאונות חוזיות", ראוי שתהיה מסגרת ברורה שתבהיר אימתי מדובר בהסכם ממון כלשון החוק, ומשכך עליו לעמוד בדרישות החוק, ומתי המדובר בהסכם רגיל בין בני זוג שיש לו תוקף גם ללא אימות ואישור כנדרש בסעיף 2(א) לחוק.

בע"א 169/83 יונה שרעבי שי נ' ששון שרעבי שי פ"ד לט(3), 776(1985), קבע בית המשפט העליון הלכה ואמר כי המבחן אם הסכם פלוני הוא הסכם ממון אם לאו, טמון במטרתו, אם ההסכם צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, הרי שמדובר בהסכם ממון ולא משנה באם החלק המתייחס לאיזון זה מהווה את עיקר ההסכם או חלק שולי ממנו.  

אם כן, ככל שהסכם הנערך בין בני זוג לפני או במהלך הנישואין, והסכם כאמור עוסק בין היתר באיזון המשאבים ביניהם במקרה פטירה או גירושין, הרי שמדובר בהסכם ממון וכדי שיקבל תוקף עליו לעמוד בתנאי החוק. המשמעות, בני זוג שערכו הסכם כאמור, אפילו אם הניחו בדעתם שאין המדובר בהסכם ממון, וההסכם לא אומת ולא אושר, הרי שאין לו תוקף, ולמעט מקרים חריגים ביותר, לא יוכלו הצדדים להסתמך עליו. 

כיצד עורכים הסכם ממון ?

הסכם ממון חייב להיות בכתב ! הסכמים בע"פ,  אמירות שנאמרות במהלך החיים המשותפים (לפני, במהלך ולאחר הנישואין) הם חסרי תוקף משפטי לעניין איזון המשאבים .

בנוסף כפי לעיל, הסכם ממון טעון אימות ואישור!  שאם לא כן, הרי שאין לו תוקף משפטי. 

מה קורה אם לא עורכים הסכם ממון ?

ההסדר הרכושי שיחול על בני זוג שנישאו החל מיום 1.1.1974, הוגדר בחוק יחסי הממון, לשון הסעיף:  

תחולת ההסדר

3.    (א)  לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2. 

ומה קבוע ההסדר ?  להלן לשון הסעיף: 

הזכות לאיזון בפקיעת הנשואין (תיקון מס' 4)  תשס"ט-2008 

5.    (א)  עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

 (1)   נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

 (תיקון מס' 1)  תש"ן-1990 

(2)   גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות; 

(3)   נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם. 

הנה כי כן, כאשר בני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון, או שערכו הסכם ממון אך לא קבעו כי לא יחול עליהם חוק יחסי ממון, הרי שעם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית השווי של כלל הנכסים, למעט החריגים שהוגדרו בסעיף. 

על פניו, נראה שהחוק פותר את הבעיה, ומחלק בצורה הוגנת ושוויונית את הנכסים, אז למה חשוב בעצם לערוך הסכם ממון לפני הנישואין ?

התשובה לשאלה היא פשוטה ! זוגיות מכילה בתוכה 2 רבדים, רובד רגשי ורובד כלכלי (עסקי). מרבית בני הזוג, נוטים להתעלם מעובדה זו, ובתי המשפט מוצפים בתיקים רכושיים, בעלי מחלוקות שלכאורה לא אמורות לצוץ בכלל אם החוק כזה ברור והוגן.

לצורך הדוגמא, מחלוקת נפוצה בעניין זה נוגעת ל"מועד הקרע" זהו בעצם המועד בו קמה הזכות לאיזון משאבים. למה זה חשוב ? כי צד אחד יטען שמועד הקרע הוא בתאריך פלוני, וכל מה שצבר לאחר מועד זה, אינו בר איזון ואינו חלק מהרכוש המשותף, בעוד שהצד השני יטען אחרת. סוגיה זו ניתן להסדיר במסגרת הסכם ממון לפני הנישואין. הצדדים יכולים בהסכמה להחליט מה יהיה המועד בו תקום לצדדים הזכות לדרוש איזון משאבים.

בנוסף, נכסים שלא הייתה לגביהם מחלוקת בתחילת הנישואין של בני הזוג היות "והאהבה פרחה והכל היה מושלם", הרי שמיד עם הפירוד, מנסה כל צד לקחת לעצמו כמה שיותר, פתאום נזכרים לדוג' "הדירה נתקבלה במתנה ואין לבן הזוג בזכות" ועוד דוגמאות שניתן להביא, אך אני מניח שהמסר ברור. 

מסקנה: עריכת הסכם ממון, הסכם שיעסוק ברובד הכלכלי (עסקי) של הזוגיות, בו בני הזוג מעלים על כתב:

       א.     את הדרך בה יאוזן הרכוש ביניהם עם פקיעת הנישואין,

       ב.      הגדרה משותפת של המועד אותו יראו כמועד הקרע (האם בעזיבה של אחד הצדדים את הבית, האם עצם פנייה לבית המשפט/בית דין דתי וכו')

       ג.       כיצד יאוזן רכוש שהיה שייך ערב הנישואין רק לאחד הצדדים ?  היה ומדובר ברכוש הדורש תחזוקה שוטפת – מאילו כספים ? האם לבן הזוג יהיה חלק ברכוש בהתקיים נסיבות מסויימות ?

       ד.      לקבוע במפורש כי חוק יחסי ממון לא יחול על בני הזוג והאיזון יבוצע כפי רצון הצדדים בהסכם הממון.